כמה מילים על קרקע

מכירות את התחושה הזאת של הקרקע שנשמטת מתחת לרגליים?

ניסיתן פעם לחשוב על הדימוי הזה? דימוי חזק לא?

הרי הקרקע תמיד שם, או לפחות כמעט תמיד.

איזו חוויה מפחידה זו אם זה אכן קורה – ליפול מהקרקע, כמו ברעידת אדמה.

אבל כשאנחנו משתמשות בביטוי הזה, הקרקע הממשית לרב עדיין שם – זה החיבור שלנו אליה שנקטע.

זאת הקרקע המנטלית, הרגשית, שנשמטת לנו ואנחנו מאבדים אחיזה במציאות כפי שהכרנו אותה.

ידעתן שגם כשהקרקע המטפורית נשמטת מאיתנו, הקרקע האמתית היא זו שיכולה לעזור לנו לחזור לעצמנו?

שהיא יכולה להחזיר לנו את תחושת הביטחון שאבדה לנו?

כן, גם אם לא היא זו שנשמטה מאיתנו.

בשעת מתח ומצוקה לרב מופעלות מערכות קדומות בגוף שלנו של הישרדות.

מתח רגשי וסכנה ממשית (כמו איום מיידי על חיינו) מפעילים את אותה מערכת עצבית שמתריעה על סכנה ומפעילה את מערכת ההישרדות והגנה שלנו (fight or flight).

זו מערכת שמזרימה אדרנלין לגוף, מגבירה את הדופק ומכניסה אותנו למצב בו היכולת שלנו לחשיבה מורכבת משתבשת לטובת הגוף שמוכן ללחימה או בריחה מידית.

לכן, מצוקה מכל סוג יכולה לגרום לשיבוש כושר השיפוט שלנו ולגרום לנו לפעול באופן שלא בהכרח מיטיב עמנו ואף עלול להחריף את המצוקה.

היא גם עלולה יכולה ליצור תגובות גופניות שאם לא יגיעו לידי פריקה יישארו בגוף ויאגרו כמתח, כאב ואפילו מחלות.

הדרך להרגיע את המערכת היא דווקא באמצעים הראשוניים הממשיים המקנים לנו ביטחון.

אמצעים כמו לחוש את הקרקע, להסדיר את הנשימה, או אפילו להישיר מבט ולהביט החוצה (לראות שהסכנה חלפה)*. כל אלה מנגנונים קדומים המשרים רוגע על מערכת העצבים ומשדרים לה שהכל בסדר. שאפשר לחזור לשגרה ולהחזיר את המערכות לפעילות תקינה.

היכולת להיות קשובים לגוף ולהשתמש בכלים פשוטים שלרשותנו להעניק לו תחושת ביטחון משמעותית וחיונית לשמירה על איזון במצבים של חוסר יציבות רגשית.

החיבור שלנו לקרקע – הממשית, כל כך חשוב לתחושת החוסן האישי שלנו.

משם מגיע המושג של קרקוע - המדבר ברמת הגוף על חיבור ממשי לקרקע, וברמת הנפש חיבור לעוגן ולתחושת ביטחון של עצמנו.

נסו פעם הבאה שאתן הולכות להיות קשובות יותר לקרקע שתומכת בכן. ובפעם הבאה שתחושת מתח, אי נוחות או חרדה מציפה אתכן שימו לב לרצפה שתומכת בכן ולאופן בו אתן נתמכות בה ותראו אם נוצר איזה שינוי, אפילו קטנטן. אשמח לשמוע למה שמתן לב.

*מבוסס על גישתו של פיטר לוין בספרו המומלץ "להעיר את הנמר".